נשארים כיתה?!?

לא מעט אנשים חושבים שאם הם מאמינים בבורא עולם, לכן אין להם צורך להתקדם עם מידת האמונה. הם רוצים "לעלות כיתה" ולעשות דברים "רציניים" יותר לדעתם. הם, כך חושבים, כבר לא צריכים להישאר בכיתה בה הם נמצאים, כיתה א – כיתת האמונה. אבל, אני אומר להם, אם אתם רוצים עלות כיתה עליכם לבדוק כמה דברים עם עצמכם היטב" האם באמת סיימתם את חומר הלימודים בהצטיינות? האם האמונה שלכם שלמה?!? האם אתם באמת נמצאים במקום בו אתם "נשארים כיתה"? תחשבו טוב.

 

איך מודדים אמונה?

 

במשפט קצר אחד רבי נחמן מברסלב נותן לנו את המודד הנפלא ביותר למידת האמונה שלו, לפיו נוכל בקלות להבין שגם בשנה הבאה אנחנו נשארים בכיתה א – כיתת האמונה, וממשיכים לעבוד על המידה הנפלאה והקסומה הזו: "דע שכל מיני צער וכל הייסורים אינם רק מחסרון הדעת, כי מי שיש לו דעת ויודע שהכל בהשגחה מהשם יתברך, אין לו שום ייסורין, ואינו מרגיש שום צער".

 

כלומר, ובמילים פשוטות: אדם שיש לו אמונה לא מרגיש שום צער! אם במשך היום אדם סובל או מצטער – מאנשים, מהתנאים הגשמיים של החיים שלו, מהתנאים הרוחניים של חייו, רגשות שליליים, עצבות, קנאה מרירות, ואפילו אם הוא רק לא מספיק מרוצה ומרגיש שהיה יכול להיות טוב יותר והשמחה שלו לא בשלמות – וזה לכשעצמו צער וייסורים – כל אלה מעידים על כך שהאמונה שלו עדיין חסרה מאוד!

 

התורה, שתפקידה ללמד אותנו מצוות והרבה מאוד מוסר, לא מתחילה עם וקמת המצוות אלא עם קומת האמונה. למה? כי לפני קיום המצוות, לפני שנכנסים בשערי בית הספר הגבוה, יש לעבור תחילה בשער של הכיתה היסודית והחשובה – כיתה א', כיתת האמונה. והספר הראשון של התורה – ספר בראשית, הוא הספר בו אנו לומדים את האמונה. שם אנו נפגשים עם ענקי עולם, נביאים, גדולי האומה, ומהם לומדים את המצרך הכי חשוב בעולם – אמונה. ההנהגות והמעשים הטובים שלהם, מהכישלונות, "מהטעויות" שלהם שהיו בעניינים דקים ועדינים – כל אלה מורים לנו את הדרך הנכונה, המפה לחיים תקינים וטובים בהמשך דרכנו. ואת זה אנו למדים לא על מנת שנתלה חלילה את החיסרון באותם גדולי עולם, אלא כדי שנסיק את המסקנות לחיינו. כי גם הם – גדולי עולם במעלות אדירות, היו חייבים להשלים את עצמם עם מידת האמונה, וכל חיסרון ולו הקטן ביותר השפיע על כל הדורות קדימה.

 

מאמרים נוספים בנושא:

בית ספר לאמונה

פשוט, לזרוק את השכל

תמסור את עצמך

במקום שהשכל נגמר

האמונה של איינשטיין

עצה של מומחה

 

אחד השיעורים המאלפים שספר זה מלמד אותנו, וכדרך להימנע מייסורים וצער על ידי אמונה פשוטה, הוא על שרה אימנו. האמונה הפשוטה אומרת, שכל מה שקורה איתנו – בגשמיות וברוחניות – הכל רצון הבורא. ככה השם רוצה. ולא רק, אלא זה הכי טוב בשבילנו! – שלושה תנאי אמונה מקדימים ובסיסיים ומדויקים עבור כל אחד מאיתנו לדרכנו הרוחנית ולהשגת קרבת אלוקים. אם אדם לא מרוצה ממשהו בחייו, משמע שיש לו תרעומת ישירה על הדרך בה בורא עולם מנהיג את העולם בכלל, ואיתו בפרט. אם אדם רוצה לשנות את המציאות ישנה דרך אחת בלבד: ראשית – עליו לקבל את המציאות שלו באמונה עם שלושת כללי האמונה לעיל. דבר שני – לנסות לשנות את הדבר רק אצל בורא עולם על ידי תשובה ותפילה, ומתוך כך יכוונו אותו משמים אל ההשתדלות הנכונה גם במעשה. אבל! אם הוא מחפש פתרונות אחרים על מנת לשנות את המציאות שלו, זה אומר שהוא מתמד ישירות כנגד הבורא ומחפש לעקוף את רצונו ולהתחכם כנגדו. לכן, כל השתדלות שלו לא תצליח מכיוון שיש בה תרעומת כלפי שמים וכלפי הבורא ובוודאי תוביל אותו לטעויות נוראיות. ולא רק שיטעה בדרך, אלא הבעיות שאותן רצה לפתור רק יתגברו יותר ויותר, משום שהצער שאדם צריך לעבור עד שישלים את האמונה שלו הוא חלק מהמסלול שהוא חייב לעבור בו, ואם לא יהיה מכיוון זה אז זה יבוא לו מכיוון אחר. ואדרבה, ההשתדלויות שלו רק יגרמו לתוספת דינים כתוצאה מהתנהלות לקויה מול בורא עולם.

 

אמרנו שאחד השיעורים המאלפים הוא על שרה אימנו. נכון, קשה לומר את זה על אימנו עטרת ראשנו. אבל אציין שוב ושוב – התורה וחז"ל לימדנו אותנו מטעויות הגדולים – כולל האבות והאימהות, הנביאים והמלכים, מתוך ידיעה ברורה שלעולם לא יהיו לנו את הכלים להעריך אפס קצה ממעלתם העוצמה. אך עם זאת, אנו רואים שאישה גדולה ונביאה גדולה אפילו יותר מאברהם אבינו, טועה באמונה ומשלמת על כך במזומן, היא וכל הדורות שאחריה.

 

בורא עולם הבטיח לאברהם אבינו כמה פעמים שיהיו לו זרע משלו, בן  – "ואעשך לגוי גדול… לזרעך אתן את הארץ…". אברהם ושרה היו יכולים לחשוב שמדובר בבנם המאומץ, לוט, אבל בורא עולם לא מתכון ללוט ולכן חוזר ואומר גם אחרי שנפרדו מלוט, "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם. ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך יימנה". ואם הספק עדין כרסם בליבם, שמא הקב"ה מתכוון לאליעזר העבד הנאמן, שוב הבורא חוזר ומדגיש: "לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך… הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אתם… כה יהיה זרעך". ורק אז כתוב בתורה שאברהם האמין בבורא "ויחשבה לו לצדקה". אז הוא כרת את ברית בן הבתרים והתחייב לו על כל ההבטחות.

 

אבל השנים חלפו והם עדיין לא זכו לפרי בטן. בברית בן הבתרים אברהם אבינו היה בן שבעים וחמש אחרי עשות שנות עקרות, ולאחר המתנה נוספת של יותר מעשר שנים בארץ ישראל. שרה אימנו עושה את הטעות הגדולה – ונותנת לאברהם אבינו את שפחתה. מה גרם לה לעשות מעשה שכזה? היא הרגישה הרוסה, הייתה בצער גדול שאין לה ילדים, לכן רצתה לזרז את התהליך בדרכים שונות. טעות! האמונה הפשוטה אומרת, 'אם אין לכם ילדים, זה אומר שכך השם רוצה. אם את רוצה ילדים, למה לתת לבעלך שפחה? מה את רוצה להרוויח בזה? למה את מתערבת? הקב"ה יודע להסתדר והוא לא צריך את עזרתו של שום בשר ודם, שום עצה או שינוי בתכניות שלו, כאלה שבאות מאיתנו. מה גם, שההשתדלות הזו היא מוזרה מאוד והיא טעות גדולה באמונה. אם הבטיחו לך ילדים – אז יהיו ילדים. בן השפחה הוא זה שיזכה בכל ההבטחות?! זה מה שאת רוצה? אם הקב"ה היה מדבר על אישה אחרת אז הוא היה אומר בצורה מפורשת לבעלך…'

 

התשלום, היה במזומן.

 

הצער והייסורים הגדולים מאותה שפחה שהכניסה לביתה לא איחרו להגיע. וכאן נעשה טעות על טעות. עכשיו, לפחות היה עליה להיכנע לפני הבורא ולהצדיק את הדין עליה על דחיקת השעה, לעצור את גלגל חוסר האמונה ולקבל את התוצאות של מעשיה, לחזור לאמונה ולהאמין שהצער מהשפחה – הגר, בא רק מבורא עולם, היא רק המקל בידו… אבל זה לא מה שהיא עשתה, אלא החלה לריב עם אברהם אבינו ומסרה דין לשמים ועוררה על עצמה דינים נוספים, כפי שאומרים חז"ל, ואז הכניסה בהגר עין רעה ועינתה אותה עד שזו ברחה מפניה. על ידי זה קיבלה הגר את ישמעאל. כל הצרות שאנו סובלים מצד זה לאורך כל דורות ובפרט עכשיו בסוף הגלות, והקטרוגים שמתעוררים עלינו על ידי ישמעאל וצאצאיו – הכל בגלל היחס של שרה להגר, כפי שאומר הרמב"ן: "חטאה אמנו בעינוי הזה וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עוניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי". ובזוהר הקדוש נאמר, שגלות ישמעאל זו הגלות הקשה ביותר, והיא נגרמה בסיבת אותו שידוך שעשתה שרה לאברהם אבינו עם הגר.

 

אולי גם זה יעניין אתכם:

…ועת לומר תודה

תודה ביום משוגע

חצי הכוס המלאה

אז זהו, תודה

רק מילה אחת

קבוע אבל בטוח!

קפה עם מלאכים
היא ואני
הכלים שאלוקים נתן לי

כנפיים של נשר!

 

שוב, שרה אימנו היא קודש קודשים ומכל מעשיה עשתה על פי רוח הקודש כפי שאומר רש"י, וספרי הקבלה מאריכים ומבארים שמאת השם הייתה זאת שנולד ישמעאל, כדי להפריד את הקליפות מעל יצחק אבינו.

 

המסר בשבילנו בפשטות? ללמוד כיצד להתייחס לקשיים ולעיכובים, למניעות ולאתגרים בחיינו, כמו גם לצער. להיות שמחים בחלקנו ולקבל באהבה את מה שקורה איתנו. להודות על הכל! לא לתת עצות לבורא עולם, הוא לא צריך שום דבר. הוא רוצה לשמוע את התפילה שלנו, את הקול שלנו – אבל ממקום טהור ונקי – התפילה, לא של כוחי ועוצם ידי! גישה כזו תעזור לנו להסתכל בפרופורציות נכונות על מה שעובר עלינו, לקבל באהבה ולקבל את העצה הנכונה מבורא עולם מה לעשות.

 

גם נביאים עצומים, גדולי עולם, שבוודאי מאמינים בבורא עולם, שהרי הקב"ה מדבר איתם – גם הם צריכים כל ימי חייהם להשלים את מידת האמונה – בכיתה א! ולהבין שכל חייהם מסורים בידיו של הבורא בשלמות, וכל מה שהוא עושה איתם זה הכי טוב. מי יכול לומר "נודה לך ונספר תהילתך על חיינו המסורים בידיך"? רק מי שמאמין בשלמות שכל חייו מסורים ביד הבורא וכל מה שקורה איתו – זה הכל מהשם, וככה הוא רוצה והכל לטובה! וזה מסר לכל תחום בחיינו. החיפוש אחרי פתרונות ממקום של כוחי ועוצם ידי רק מגבירים את הצער!

 

אברהם ושרה לימדו את כל העולם אמונה. וגם בטעות הדקה של שרה אימנו היא נותנת לנו עומק של הבנה עד היכן אנחנו צריכים להתחזק במידה הנפלאה הזו – מידת האמונה. עד היכן? עד הסוף!

 

אל תיתנו לפיתויי היצר להופיע במחשבות שלכם בשום סוג של טיעון, 'אולי תעשה ככה, ואולי הקב"ה רוצה שתעשה אחרת… ואם היית פועל כפי שחשבת אז דברים היו נראים אחרת…' וכן הלאה. אלה דיבוריו של היצר, לא של המורה מכיתת האמונה!

 

אדם עם אמונה פשוטה לא מתבלבל מכלום! הוא הבין את הכללים, את הדרך ואת מה שהוא צריך באמת לעשות, ואז הפתרון האמיתי יבוא ובגדול!